החלטה בתיק בר"ע 2847/05

זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני בערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט מ' בן חיים) מיום 20.10.05 לפיה נדחתה בקשה למתן סעדים זמניים במסגרת ת.א. 51813/05.

רקע עובדתי .

המבקשים הינם החייבים בתיק ההוצאה לפועל המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

על פי הנטען בכתב התביעה, אשר בגדרו התבקשו הצווים הזמניים, כונסת הנכסים עו"ד ורד בוהארון, אשר מונתה במסגרת תיק ההוצאה לפועל מכרה נכס מקרקעין שהיה בבעלות המבקשים במחיר הנמוך בעשרות אחוזים  מערכו, מכיוון שלא נמכר על פי הגדרתו כשתי דירות אלא כדירה אחת. עוד נטען כי קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר ליתרת החוב.

על מנת למנוע נזק בלתי הפיך, הכרוך בהמשך הליכי ההוצאה לפועל, שמשמעותה פינוי המבקשים מדירת מגוריהם, הם עתרו לסעדים זמניים הכוללים צו מניעה זמני אשר ימנע את המשך ניהול ההליכים המשפטיים בתיק ההוצאה לפועל

9-04-12494-01 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ובכלל זה פינויים מהדירה בה הם מתגוררים ברחוב בארי 17 ברחובות וכן צו  מניעה זמני המבטל את מינויה של עו"ד בוהארון ככונסת נכסים על הנכס הנ"ל.

כב' השופט בן חיים דחה את הבקשה ועתה עותרים המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר יורה על עיכוב פינוי הדירה וביטול החלטת בית משפט השלום מיום 20.10.05.

אין חולק כי תיק ההוצאה לפועל  נשוא הבקשה נפתח לביצועו של פסק דין חלוט אשר ניתן לטובת הזוכה.

כן מוסכם על הצדדים כי הליכי כינוס הנכס ברחוב בארי 17, אשר במסגרתם ניתן צו לפינויו של הנכס מתנהלים מכוח עיקול שהוטל על זכויותיה של החברה, מבקשת 3 שהמבקשים 1 -2 הינם בעלי מניותיה ומנהליה.

דיון .

השאלה אשר ההכרעה בה נדרשת הינה שאלת סמכותו של בית משפט השלום, ובית משפט זה לעכב ביצועם של הליכי הוצאה לפועל הננקטים על ידי ראש ההוצאה לפועל על פי הסמכויות הנתונות לו בחוק ההוצאה לפועל והתקנות על פיו.

המבקשים טוענים כי אין לראות בבקשה הליך "ערעור" על החלטות ראש ההוצאה לפועל אלא בקשה לצו מניעה זמני במסגרת תביעה שהוגשה נגד הכונסת והבנק בגין מעשי רשלנות המיוחסים לכונסת.

לעומתם גורסים המשיבים כי הסמכות לעיכוב הליכי הפינוי המתנהלים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל מוקנית לראש ההוצאה לפועל אשר על החלטותיו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פי הוראות סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי כי אין להעתר לבקשה המהווה ניסיון ליצור מסלול עוקף להליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקשים.

כפי שציין כב' השופט בן חיים בהחלטתו, המבקשים ניסו מזלם וביקשו עיכוב הליכי הפינוי מראש ההוצאה לפועל ובקשתם נדחתה. אולם במקום להגיש בקשת רשות ערעור על פי סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל בחרו לפעול בדרך של הגשת עתירה לצווים זמניים במסגרת התביעה שהוגשה על ידם; ונסיונותיהם של באי כוחם לאבחן בין בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל לבקשה זו לא צלח מאחר שבין אם תוגדר הבקשה כבקשה לעיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל ובין אם תכונה עיכוב ביצוע הפינוי, מדובר בעיכוב הליכי הוצל"פ על פסק דין חלוט שיש לפעול בהם על פי הכללים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל.

מעבר לדרוש אציין כי מהחלטת ראש ההוצאה לפועל שרון הינדה  מיום 6.3.05 אשר ניתנה בתיק ההוצאה לפועל.  8-02-38154-01 מצטיירת תמונה שונה בתכלית מזו שמציירים המבקשים בהליך זה.

הליכי המכירה נוהלו תחת פיקוחה של ראש ההוצאה לפועל והחלטתה לאשר מכירת הנכס נתנה לאחר שנשמעו טענות שני הצדדים ונבחנה טענת המבקשים לפיה יש למכור את הנכס כשתי דירות ולא כיחידה אחת. רק לאחר שראש ההוצאה לפועל שוכנעה כי חלוקת הנכס לשתי דירות נעשתה ללא היתר כדין תוך חריגה מאחוזי הבניה המותרים דבר שעשוי לחייב את העיסקה בהוצאות כבדות כולל מיסים, ניתנה ההחלטה המאשרת את המכר. ראש ההוצאה לפועל הוסיפה וציינה בהחלטתה הנ"ל כי המבקשים עשו כל שביכולתם לעכב ביצוע המכר, סרבו לשתף פעולה עם הכונסת ולא הציעו כל הצעה קונקרטית שיש בה כדי לקדם את המימוש.

עוד יובהר כי בהחלטה אותה מבקשים לעכב, הורה ראש ההוצאה לפועל על מכירת הנכס ולא על פינויים של מבקשים 1 -2 וההודעה מיום 25.8.05 מופנית אל מבקשת 3, היא החברה, לפיכך רשאים מבקשים 1-2 לטעון לענין זכויותיהם על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל בפני ראש ההוצאה לפועל.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות הבקשה למתן צו זמני. המבקשים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.